אנחנו בורחים מהחיים?
זה נשמע הזוי-
האם באמת אנו בורחים מהחיים?
על מה אני מדברת?
הרי אנו חיים!
נכון, אנו חיים צד אחד שלהם
במרדף אחר הצד הנעים,
אנחנו לא מודעים כמה אנו במנוסה מתמדת מהצד הלא נעים
שהוא חלק אינטגרלי בחיים.
אסביר:
אנו עושים את כל המאמץ כדי להרגיש נוח, בטוחים, מאושרים ושמחים
ועם זאת, אין לנו שליטה על הכל, על כן אנו פוגשים גם לחץ, תסכול ופחדים.
זה חלק ממכלול החיים, ופה מתחיל הסבל שלנו.
לדוגמה, אם ארפד את עצמי מכל הכיוונים כדי להרגיש בטוחה
אעשה הכל לחוש בעולם וודאי.
אקיף את עצמי בחברים, משפחה והכנסה קבועה
ואתאמץ ללא הרף כדי לשמר את זה.
זה טבעי , ככה אנו פועלים.
אך עם כל המאמץ והמרדף לשימור ״הוודאות״ והביטחון
קורה שהדברים לא מסתדרים כמו שאנו רוצים.
הרי לא הכל בשליטה שלנו.
קורה שנפרדים, אין הכנסה, פוגשים במחלה….
ופה אנו בדרך כלל מתפרקים-
פוחדים, כועסים, מתוחים מדוכדכים
על עצמינו ועל העולם.
אנחנו עושים הכל כדי לא לחוות את הרגשות שבצדק באים.
נאבקים בהם, נמנעים ואפילו קופאים.
מסרבים להבין שהם חלק מהיותנו חיים.
אנחנו אורגניזם של הטבע ומהווים חלק ממנו.
וכמו בטבע קיימים
גאות ושפל
חום וקור
יום ולילה
חורף וקיץ
תכונות רבות מנוגדות זו מזו
גם אנחנו
סוערים או רגועים
שמחים או עצובים
עייפים או נמרצים.
נמצאים ברגעים נעימים ולא נעימים.
יש בנו מגוון רגשות ותחושות על כל הספקטרום הקיים
ויש לנו ציפיה פנימית להיות רק בצד אחד, בחוויות נעימות בלבד.
עצם הציפיה הזו יוצרת את האי נוחות התמידית שלנו.
את המאבק והבריחה האינסופית שלנו מהחיים.
אם רק נדע עמוק פנימה שזה טבענו,
שהרגשות הקשים הם חלק מאיתנו
נוכל להסכים לחוות אותם במצבים הקשים
לא נתנגד להם ולא נסחף איתם.
ואז הסבל הנפשי מתפוגג
נותר הכאב הפיזי בלבד שאתו נצטרך להתמודד.
זה אומר להסכים לחוות את הטורנדו ואת רעידות האדמה,
מבלי להאבק או לקפוא בהם, ומבלי להסחף או לברוח מהם.
הרגשות הם אנרגיה טבעית, לא נוכל לנצח את כוחו של הטבע,
ולא נוכל להמנע ולברוח ממנו.
הרגשות חוזרים שוב ושוב מעצם היותינו אנושיים!
נוכל להיות
כמו שמים פתוחים לכל מזג אוויר המגיע וחולף
להיות עם מצב רגשי שבא ועוזב.
נחיה את החיים במלואם, כמו שהם,
גם את הרגעים הנעימים יותר של
השמחה הרוגע והאהבה.
לומדים את זה קודם כל בתנאי מעבדה-במדיטציה
וכך זה מתפשט ליום יום שלנו.
החיים.
אולי יעניין אותך –