כשמדברים על התמכרויות מניחים מיד שמדובר בהתמכרות לאובייקטים מוחשיים
כמו אלכוהול, אוכל, אינטרנט, קניות סמים ועוד..
יש התמכרויות ברובד עדין יותר והן אחת הסיבות לאותן התמכרויות מוכרות
אני מדברת על התמכרות לרגשות שלנו כמו כעס, ייאוש, אכזבה, קינאה ועוד..
אומרים שזו נטייה נפשית, וזה נכון ואם היא גורמת לנו לכל כך הרבה כאב
אז מדוע אנחנו נאחזים בהם פעם אחר פעם?
תאמרו לי אולי שאין לנו באמת שליטה על כך, וגם זה נכון,
כי זה הרגל שנובע מהתמכרות עמוקה עוד יותר – התמכרות למחשבות שלנו.
האחיזה המוגזמת בחשיבה רפיטטיבית "שטוחנת לנו את המוח"
מייצרת בנו סבל רב ומבחינתי, היא השורש לכל התמכרות.
לדוגמה:
אם אני יושבת בבית אחרי יום עבודה והראש שלי טוחן בלי הפסקה על חבר שבגד באמוני במחשבות
כמו:
"איך הוא עשה לי את זה אחרי כל כך הרבה שנים של שותפות, מה הוא חושב לעצמו, איך האמנתי
לו" ועוד… מחשבות שלא מרפות, חוזרות על עצמן ללא הרף, שופטות ומאשימות אותו ואת עצמי
אחווה תסכול כעס אכזבה האשמה ועוד.
אין בעיה עם המחשבה אלא במגנוט הטוטאלי אליה, מבלי להרפות ממנה.
אותה התעסקות מחשבתית מוגזמת גורמת לנו להרגיש רע.
אז מדוע אנחנו ממשיכים "לחפור" לעצמנו?
כי אנחנו מכורים.
החשיבה המוגזמת מעניקה לנו לכאורה מהווה מנגנון הגנה
שכאילו מרגיע אותנו ומעניק לנו סוג של שליטה ובחירה
אבל בפועל זה מעורר בנו אי שקט וכאב רגשי שהרבה פעמים מונע מאיתנו שלוות הנפש, בחירה
וחשיבה צלולה.
אם נהיה מודעים לתהליך הפנימי נוכל לבחור בתהליך של "גמילה" – להשתמש בחשיבה במקום
שהיא תשתמש בנו.
אין ספק שזה דורש סוג של מאמץ, זו עבודה פנימית,
אך היא משחררת ומתגמלת והיא יכולה להעניק לנו דרך אמיתית לשלוות נפש.
איך מתחילים?
אפשר להתחיל עם תרגול מיינדפולנס מתחילים להיות מודעים לכל התהליכים הפנימיים
ולומדים להרפות את האחיזה בחשיבה ולגלות את השקט שמעבר למחשבה.
רגעים "מנטרלים" שמעוררים ראיה רחבה יותר והבנה.
התמדה בתרגול תוביל לכך שההזדהות האוטומטית עם המחשבות תיחלש
ונהיה מיומנים יותר בשחרור המכאיבות והיכולת לבחור את המיטיבות.
