אנחנו מהופנטים

האם אתם שומעים את הקול שיש לכם בראש?
כן, הקול הזה שחושב במילים או בתמונות,
מדבר,
מפרש,
מניח,
משווה,
מכליל,
ובעיקר שופט
כמו תרגום בגוף הסרט, אבל לא סרט של שעתיים בקולנוע,
אלא תרגום הסרט של החיים.
הוא צמוד אלינו, או יותר נכון אנחנו צמודים אליו.

אנחנו נשבים בקול הזה ומהלכים מהופנטים.
מונעים ממנו, לא באמת רואים מה קורה.

לא חווים את החיים האמתיים,
אלא חווים את “הקול בראש” – את החשיבה.

נעשה ניסוי קצר,
קחו רגע,
תעצמו עיניים ודמיינו לימון…
את הצבע שלו….
הריח…
הטעם…
סחטו אותו לפה….

מה החוויה שלכם בגוף?
בפה?

אני בטוחה שישנה חמיצות….

ואיפה הלימון באמת?
הוא נמצא בראש, ולא באמת קיים.

איזה כוח השפעה יש לתמונה שעולה בראש!
עולה תמונה…ואיתה עולה חוויה גופנית. 

זה גם קורה ההפך
ישנה חוויה תחושתית בגוף כמו דגדוג למשל,
החשיבה מיד נותנת מסקנותיה מחוויות העבר
ואנו מניחים שמהלכת עלינו נמלה,
ולא, זה רק מגע של שערה.

ככה מערכת ההפעלה שלנו מתפקדת,
קשר הדוק בין חשיבה לחוויה,
ואנחנו לא מודעים לזה.

במקרה הזה זימנו מחשבה על לימון באופן יזום,
מה קורה ביום יום?
‏
המחשבות שם ואנו מרוכזים בסיפורים בראש
וחווים את מה שהם מייצרים באותו הרגע.
‏
אם יש סיפורי אימה על העתיד – עולים פחדים.
אם יש תסריט של זיכרונות – עולה עצב וגעגועים.

סיפור נוקשה של דרישה עצמית יכולים ליצור מתח ולחץ.
סיפורי שיפוט וביקורת מעלים תסכול ונפרדות.

עוד מלא סגנונות חשיבה שמייצרים לנו איכות חיים ירודה.

זה לא קורה בגלל המחשבות.
החשיבה היא תופעה טבעית קסומה ומועילה, שקיימת בנו.

זה קורה בגלל ההפנוט שלנו בחשיבה.
אנו מאמינים לכל מילה , לכל מראה
ומשם מתפקדים.
זה נהיה העולם שלנו.

איזה סרט יש לכם בראש כרגע?
זהו עולמכם !

גם אם אנחנו יודעים את זה כבר
ולא אוהבים את הסרט, ורוצים לשחרר אותו
לא יודעים איך, הוא רודף אותנו.

איך ממיסים את הדבק הזה בנינו לבין החשיבה האוטומטית?
איך לא טובעים ברגשות שהיא מייצרת ומשתמשים בחשיבה לשרותינו.

זה קל , אך לא פשוט.

מכמה סיבות:
קודם כל אנחנו רגילים!
אנחנו רגילים להאמין לכל מילה שעולה לנו בראש
לא יודעים אחרת…
מה יש אחרת? זו שאלה נפרדת.

והסיבה השנייה היא
שהסיפורים בראש נותנים לנו ערך חשוב.
יותר נכון, אשליה של ערך.

לדוגמה
חשיבה על העתיד, מה יהיה, מה עלול לקרות…
נותנת לנו כאילו ערך של וודאות, ביטחון.
זה אכן קורה כשהחשיבה משרתת אותנו
אבל לא כשהיא בלופ תמידי חוזר ונשנה שנכפה עלינו  בלילה לפני השינה.

עוד דוגמה
מה קורה שחשיבה שיפוטית אוטומטית עולה במפגש עם אהובנו.
אנחנו לא ממש רואים אותו,
אלא מהופנטים בחשיבה השיפוטית עליו.
“הוא לא בסדר….
למה הוא עושה כך וכך….”

חשיבה שמעלה תסכול, אכזבה ואפילו שנאה.
ועם כל האי נוחות הזו אנחנו ממאנים לוותר עליה.
היא נותנת לנו ערך של יודעים טוב יותר…
צודקים…
מוסריים…
אבל תכלס בחיים נוצר מרחק בנינו לבין אהובינו
ובננו לבין שלוות הנפש שלנו. 
‏
ברגע שההצמדות לשיפוט תשתחרר
הכל יכול להיות טוב יותר.
ההצמדות לחשיבה יוצרת את האי נחת שלנו.

כשמתרגלים מיינדפולנס,
אנו מאמנים את עצמנו לראות את החשיבה מבלי ‏להצמד אליה.
‏ממיסים את ה”דבק” שמחבר אותנו באוטומט אליה.
‏ואז אנו יכולים להיעזר בה ולא להיות לכודים בה.

ברגע של מיינדפולנס (מודעות)
נפתחת בפנינו האופציה לשחרר את החשיבה ולבחור אחרת. 

ברגע אחד של מודעות
ניתן לנו חלון הזדמנויות לצאת מהסרט הוירטואלי שמייצר רגשות לא נעימים
ולחזור להווה,למציאות.

ככה ההיפנוט יורד והחכמה עולה.

אז איך עושים את זה?

מתרגלים את זה מחוץ לחיים במדיטציה פורמלית (ישיבה, הליכה תנועה..)
ומביאים מודעות באופן יזום לפעולות שגרתיות ביום יום.

כך נוצר הרגל חדש, מצב תודעה נוסף שמאפשר לנו לחוות את הרגעים הקסומים בחיים
ולהשתחרר מהרגעים הכואבים.

אם ברצונך בחיים חדשים – סדנת מיינדפולנס היא הדרך לגלות אותם.
 כאן הפרטים